יש לשאול
כמה שאלות בבואנו לדון במנהיג
אנו עוסקים באידיאל של מנהיגות אמת כי אנו מתוסכלים מן
הרדידות של מנהיגי ישראל דהיום. אין אף אחד שאנו חשים שאנו ממש ניצבים מאחוריו אלא
כל אחד הוא הרע במיעוטו.
יש לזכור שהרמב"ם מטפל בנושאי ההנהגה. בשני קבצי הלכות.
הלכות מלכים והלכות סנהדרין.
שאלה 1: כאשר נשאל המלך
הכוזרי , מיהו האדם החסיד השלם הוא עונה לו
(ב) אמר הכוזרי: תאר נא לי אפוא מה מעשי החסיד אצלכם:
(ג) אמר החבר:
החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו הנותן לכל יושביה את לחם חקם ומספק להם כל צרכם
במדה נכונה והוא נוהג בכלם בצדק לא יעשק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה
לו כי על כן הוא מוצא את כלם בשעה שהוא צריך להם נשמעים לו ממהרים להענות לקריאתו
עושים ככל אשר יצום ונזהרים מכל אשר יאסר עליהם:
(ד) אמר הכוזרי: לחסיד שאלתיך לא למושל:
(ה) אמר החבר: החסיד הוא הוא המושל שהרי כל חושיו וכחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל
משמעתו והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש כמה שנאמר ומשל ברוחו מלכד עיר והוא
האיש הראוי לשלט כי אלו עמד בראש מדינה היה נוהג בה בצדק כשם שנהג מנהג צדק בגופו
ובנפשו שכן הוא חוסם את הכחות המתאוים ומונע אותם מעבר גבולם לאחר שנתן להם
חלקם וספק להם כל מה שממלא חסרונם מאכל במדה ומשתה במשורה ורחיצה וכל השיך לה כפי
הצרך וכן הוא חוסם את הכחות הכעסניים השואפים להגלות שלטונו לאחר שספקם ונתן להם
חלקם בנצחנות עד כמה שזו נחוצה לוכוחים בחכמות או בדעות ולשם גערה באנשים רעים ואף
לחושים הוא נותן חלקים במדה שהתועלת העולה מפעולתם שבה אליו שכשם שהוא משתמש בידיו
וברגליו ובלשונו רק לשם צרך הכרחי ורק מתוך בחירה במועיל כך יעשה לשמיעה ולראיה
(שהחוש המשותף נמשך אחריהן) וכן יעשה לדמיון לסברה למחשבה ולזכרון ולבסוף לכח
הרצון המשתמש בכל אלה בשעה שהוא עצמו נמצא ברשות הבחירה השכלית ומשרת אותה אולם
אין החסיד מניח לאחד האברים והכחות האלה לעבר את הגבול בפעלה המיחדתו ומזלזל ביתרם
ולאחר שעשה החסיד לכל אחד מאלה כל צרכו ונתן לכחות הטבעיים מנוחה ושנה במדה מספקת
ולחיוניים ערות ותנועה די צרכם".
נמצא
שמנהיג הוא זה שקודם כל מנהיג את עצמו. הוא מלך ר"ת מוח לב כבד על אישיותו.
המילה
מנהיג בשימוש אצלנו של נהג. יש לו
הגה , גז וברקס. הוא שולט בכל התנועה ע"י מוטיבציה להתקדם עם יכולת של בלימה.
זו מנהיגות. זו גבורה.
אֵיזֶהוּ
גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז), טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם
מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר.
א"כ
כל אדם אמור להיות מנהיג. ככל שתחום הפיקוד על מגוון גדול יותר נדרשת ממנו אחריות
ויכולת גהוהים יותר.
כך להיות
בעל של אשה ואב לילדים יש צורך במנהיגות ובהכנה נכונה.אתה כבר לא לבד. יש לך
אחריות גדולה יותר.
גם מפקד
בצה"ל שעולה בהיקף האחריות, עליו לעבור עוד קורסים והכשרה לכך.
וכדי שיגיע למנהיגות בוחנו ה' בהנהגה קטנה
יחסית, בכבשים ובדאגה אליהם.
להנהיג עם
יש צורך בסגולות ויכולות שלא תמיד בר רכישה אלא מאת ה'. זהו כח שה' מאציל לבחירים
מאוד שלא בטובתם.
כך מצינו
במשה שמתמנה לשליחות של הנהגה בלי שום רצון. וכך ירמיה לשליחות של נבואה. כך יונה
לשליחות של נבואה והוא מסרב וכו.
אצל ירמיה
יש תאור של הכנה אלוקית טרום לידה.
(ה)
בְּטֶרֶם אֶצָּורְךָ {אֶצָּרְךָ} בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם
הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
וכן אצל
שמשון.
שאלה 2.
אכן הרבה תפקידים כלולים במנהיגות, אב משפחה וכן האם, מורה מנהל בית ספר, רב
קהילה, מפקד בצבא, אחראי על צוות עובדים ועוד.
שאלה 3. מה
כלול במילה הנהגת ציבור? מה היו
תחומי האחריות של מלכים?
ריכוז של כל העם אל מטרה אחת. לא חייב להיות שהמטרה היא מוסרית . אך העיקר
שכולם ילכו אל מטרה אחת. כך מלכות פרעה. הוא נגרר בדעות אחר העם. "פני הדור
כפני הכלב".
(ח)
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:
(ט)
וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:
(י) הָבָה
נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם
הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:
(יא)
וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי
מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס:
זה חשוב כי
אם אין מלך שאוחז ברסן השלטון עלולה להיות אנרכיה
(ב) רַבִּי
חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל
מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בלעו.
הוא אחראי
על ענייני האוצר והפיתוח. הוא דואג שהחברה שהיא מעין חברה שיתופית תתפקד.
מלך
זה אין עניינו להרים את
הציבור אלא לסדר להם את החיים כמה שיותר טוב. במצב זה גם המלך דאג לעצמו לחיים טובים מאוד וזה היה לגיטימי.
הוא לא נצרך להיות אי ש בעל מידות אלא יכל להיות בעצם מושחת .כך למשל
6. ספר אסתר פרק א
(א)
וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד
כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה:
(ב)
בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ
אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה:
(ג)
בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל
פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו:
(ד)
בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוֹלָּתוֹ
יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם:
(ה)
וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים
בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים
בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ:
(ו) חוּר
כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף
וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר
וְסֹחָרֶת:
(ז)
וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב
כְּיַד הַמֶּלֶךְ:
(ח)
וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ
לַעֲשֹוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ:
שאלה 4.
מנשיא מערבי נדרש יכולת ביצועית ארגונית כושר דיבור מעולה, הופעה נאה לו ולאשתו,
בעל ממון , וכו'.לא נורא אם הוא נאף . זה נסלח.לא משנה אם שחצן הוא
שאלה
5: אמנם מצינו ששונה בתכלית היה מלך ישראל. מטרתו לא רק להנהיג את עם
ישראל בסידור חיי החול, אלא לעשות כך שכל חיי הממלכה יהיו קשורים אל הקודש. אל
הטוב אל הערכים. אין הוא משלים עם הרדידות שבעם אלא צריך לשאוף לרומם אותו אל גובה
מוסרי נפלא יותר.
7. ספר שמואל א פרק טו
(יד)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר
אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:
(טו)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לה' אֱלֹקֶיךָ וְאֶת
הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ:
(טז)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'
אֵלַי הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶרו {וַיֹּאמֶר} לוֹ דַּבֵּר:
(יז)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי
יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:
(יח)
וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהֹוָה בְּדָרֶךְ וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים
אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם:
(יט)
וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע
בְּעֵינֵי ה':
איך הוא
עושה את זה? ע"י דוגמא אישית מובחרת. בכל המישורים.
בהנהגה
הצבאית אין הוא שולח את החיילים אלא הולך בראש ואומר "אחרי".
8. ספר במדבר פרק כז
(טז)
יִפְקֹד ה' אֱלֹקי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:
(יז) אֲשֶׁר
יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם
וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן
אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:
הוא דוגמא
אישית בקיום המצוות , בחסד, בטוב לב, בענווה , ובקבלת אחריות.
כאן אנו
עונים על שאלה 6.
יש צורך
ברגישות לכל אחד . מנהיג כללי אך עם חיישנים לחוש ולהיות מודע לצרכי היחיד. ואדרבא
, אינו מגיע למנהיגות עד שעובר טסט בעניין זה.
(9. מדרש רבה שמות פרשה ב פסקה ב
ובמה הוא
בוחנו במרעה צאן בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה שנא' (תהלים עח) ויקחהו ממכלאות צאן
מהו ממכלאות צאן כמו (בראשית ח) ויכלא הגשם היה מונע הגדולים מפני הקטנים והיה
מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב
הבינונית ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה אמר הקב"ה מי שהוא
יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי הה"ד (תהלים עח) מאחר עלות הביאו
לרעות ביעקב עמו ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן אמרו רבותינו כשהיה
מרע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסות כיון
שהגיע לחסות נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות כיון שהגיע משה אצלו אמר אני
לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתיפו והיה מהלך אמר
הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל הוי
ומשה היה רועה:
וכך מבקש
משה מה'
10. ספר במדבר פרק כז
(טו)
וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר:
(טז)
יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:
(יז)
אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר
יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה'
כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:
(יח)
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר
רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:
(יט)
וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה
וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:
(כ)
וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כא)
וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים
לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה:
11. מדרש תנחומא פנחס פרק יא
"...יתמנה
שיודע להלוך עם כל אחד ואחד מהם לפי דעתו..".
מה עוד
נוכל ללמוד מההמלצה על מינוי יהושע?
ה' הוא
הפוקד.
תפקיד
מנהיג גם בצבאיות
עניין מאוד
חשוב , הוא עומד לפני אלעזר והעדה- סנהדרין.
מלך בשר
ודם הוא הקובע הכל הוא פסגת הפירמידה הוא היכול והוא החותך חיים ברגע כמו במגילת
אסתר.
גם לא
במשטר מלוכני אלא דמוקראטי , המנהיג חש שהו אדון העולם חשוב ומפורסם. יש לו זכויות
יתר ופחות חובות. לכן לעתים גם סולחים
לו כמו לקלינטון.
יש כאן
עניין נוסף. היכולת לשמוע עלבונות ולא לקחת אישית אלא להבין מה טוב בבקורת ומה לא
וכו'.
12. מדרש רבה שמות פרשה ז פסקה ג
(ג) ויצום
אל בני ישראל וגו' א"ל הקב"ה בני סרבנים הן רגזנין הן טרחנין הן
ע"מ כן תהיו מקבלין עליכם שיהיו מקללין אתכם שיהיו מסקלין אתכם באבנים
אמנם מלך
ישראל עליו להיות ענו יותר מכולם. כך היו משה ודוד.
13. ספר שמות פרק טז
(ו)
וַיֹּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
(ז)
וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹדה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה' וְנַחְנוּ
מָה כִּי תַלִּונוּ {תַלִּינוּ}
עָלֵינוּ:
14. ספר תהילים פרק כב
(ז)
וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עם
אם כל אדם
כותב ספר אחד הרי המלך כותב ספר נוסף
15. ספר דברים פרק יז
(יח)
וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה
הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:
(יט)
וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה'
אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה
לַעֲשׂתָם:
(כ)
לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין
וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב
יִשְׂרָאֵל:
16. רמב"ם יד החזקה - הלכות מלכים פרק ג
(하나)
בעת שישב
המלך על כסא מלכותו כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו ...כותב
שני ספרי תורה אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל והשני לא
יזוז מלפניו אלא בעת שיכנס לבית הכסא או
לבית המרחץ או למקום שאין ראוי לקריאה יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין
והוא עמו מיסב והוא כנגדו שנאמר
והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:
גם כריעת
המלך בתפילה היתה יותר מכל אדם.
הוא מתייעץ
עם הכהן הגדול עם יועץ ועם הסנהדרין
17. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג/ב
כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע
חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה
עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו אדונינו המלך עמך
ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי
ואין הבור מתמלא מחוליתו אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד מיד יועצים באחיתופל
ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים אמר רב יוסף מאי קרא (דכתיב) ואחרי
אחיתופל בניהו בן יהוידע [יהוידע בן בניהו] ואביתר ושר צבא למלך יואב אחיתופל זה
יועץ
18. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד/א
כך אמר דוד
לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש
שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך ואידך כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו
של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי
מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני
נמלך במפיבשת רבי ואומר לו מפיבשת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי
יפה טמאתי ולא בושתי
שאלה
7. בימינו הרוצה להיות מנהיג , מחפש
תפקיד מפרנס ברווח. הוא זקוק לכסף
וליחצנים אטובים. הוא זקוק לבמה ולנאום הבטחות. הוא כמובן מראה את החסרונות של
היריב.
שאלה
8.מלכי ישראל לא עושים פריימריס אלא הנביא והעם דורשים מהם לעלות לגדולה. כך דוד
נמשח בשמן אך לא רץ לארמון אלא נשאר אלמוני עד שהעם מבקשים את מלכותו, וכך אצל
שאול.
19. ספר שמואל ב פרק ה
(א) וַיָּבֹאוּ
כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר הִנְנוּ
עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ:
(ב) גַּם
אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה הָיִיתָה
ַמּוֹצִיא {הַמּוֹצִיא} וְהַמֵּבִי {וְהַמֵּבִיא} אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר ה'
לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל
יִשְׂרָאֵל:
(ג)
וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם
הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי ה' וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד
לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:
למנהיג
יהודי יש תחושת שליחות כל כך יסודית . מבין הוא שכל כולו למען הצאן עד כדי מסירות
נפש. אין הוא חושב על טובתו האישית.
כך משה
מוכן למסור עצמו ולא מוכן לשמוע על כך שהוא ינצל ועמ"י יוכחד.
וכך דוד
אחר דבר ה' על העונש שצפוי לעם כולו.
20. ספר דברי הימים א פרק כא
(טז)
וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ
וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם
וַיִּפֹּל דָּוִיד וְהַזְּקֵנִים מְכֻסִּים בַּשַּׂקִּים עַל פְּנֵיהֶם:
(יז)
וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹקִים הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם וַאֲנִי
הוּא אֲשֶׁר חָטָאתִי וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ יְהֹוָה
אֱלֹהַי תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי וּבְעַמְּךָ לֹא לְמַגֵּפָה:
הוא מעודד
את העם ואף בכפיה לעשות את התורה.
21. רמב"ם יד החזקה - הלכות מלכים פרק יא
(ד) ואם
יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה
ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח
בעצם כל
ברכת השיבה שופטינו עוסקת בצפיה קדושה זו.
הָשִׁיבָה
שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנּוּ
יָגוֹן וַאֲנָחָה. וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּךָ בְּחֶסֶד
וּבְרַחֲמִים. וְצַדְּקֵנוּ בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט:
בָּרוּךְ
אַתָּה ה'. מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:
יש לשאול כמה שאלות בבואנו לדון במנהיג
1. האם
רק אנשים מסויימים הינם מנהיגים או כל אדם הוא מנהיג במידה מסויימת?
2. אילו
תפקידים ציבוריים אנו יכולים להגדיר כתפקיד שכולל מנהיגות?
3. מה
פירוש הדבר להנהיג ציבור? מה כולל תפקיד זה?
4. חשוב
על מנהיג מדינה כמו ארה"ב. אילו תכונות מצפה ממנו העם האמריקאי ועל אילו
תכונות הוא מוכן לוותר?
5. האם
בשאלות 3-4 יש הבדל בין מנהיג בעם ישראל
לבין מנהיג בעם אחר? [ ראיות מן המקורות]
6. אילו
תכונות נצרך מנהיג יהודי? [ ראיות מן התנ"ך]
7. מהו
תהליך בחירת המנהיג בימינו? מה עליו לעשות כדי להיבחר?
8. על פי
היהדות , מהו סדר בחירתו של מנהיג על העם? [ ראיות מן התנ"ך]
(ב) אמר הכוזרי: תאר נא לי אפוא מה מעשי החסיד
אצלכם:
(ג) אמר החבר: החסיד הוא האיש המפקד על
מדינתו הנותן לכל יושביה את לחם חקם ומספק להם כל צרכם במדה נכונה והוא נוהג בכלם
בצדק לא יעשק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו כי על כן הוא מוצא את כלם
בשעה שהוא צריך להם נשמעים לו ממהרים להענות לקריאתו עושים ככל אשר יצום ונזהרים
מכל אשר יאסר עליהם:
(ד) אמר הכוזרי: לחסיד שאלתיך לא למושל:
(ה) אמר החבר: החסיד הוא
הוא המושל שהרי כל חושיו וכחותיו הנפשיים
והגופניים סרים אל משמעתו והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש כמה שנאמר ומשל ברוחו
מלכד עיר והוא האיש הראוי לשלט כי אלו עמד בראש מדינה היה נוהג בה בצדק כשם
שנהג מנהג צדק בגופו ובנפשו שכן הוא חוסם את הכחות המתאוים ומונע אותם מעבר
גבולם לאחר שנתן להם חלקם וספק להם כל מה שממלא חסרונם מאכל במדה ומשתה במשורה
ורחיצה וכל השיך לה כפי הצרך וכן הוא חוסם את הכחות הכעסניים השואפים להגלות
שלטונו לאחר שספקם ונתן להם חלקם בנצחנות עד כמה שזו נחוצה לוכוחים בחכמות או
בדעות ולשם גערה באנשים רעים ואף לחושים הוא נותן חלקים במדה שהתועלת העולה
מפעולתם שבה אליו שכשם שהוא משתמש בידיו וברגליו ובלשונו רק לשם צרך הכרחי ורק
מתוך בחירה במועיל כך יעשה לשמיעה ולראיה (שהחוש המשותף נמשך אחריהן) וכן יעשה
לדמיון לסברה למחשבה ולזכרון ולבסוף לכח הרצון המשתמש בכל אלה בשעה שהוא עצמו נמצא
ברשות הבחירה השכלית ומשרת אותה אולם אין החסיד מניח לאחד האברים והכחות האלה לעבר
את הגבול בפעלה המיחדתו ומזלזל ביתרם ולאחר שעשה החסיד לכל אחד מאלה כל צרכו ונתן
לכחות הטבעיים מנוחה ושנה במדה מספקת ולחיוניים ערות ותנועה די צרכם".
.
אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ
אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז), טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל
בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר.
(ה) בְּטֶרֶם אֶצָּורְךָ
{אֶצָּרְךָ} בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ
נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
וכן אצל שמשון.
(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל
מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:
(ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה
עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:
(י) הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ
פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל
שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:
(יא) וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי
מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת
פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס:
(ב) רַבִּי חֲנִינָא סְגַן
הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא
מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בלעו.
הוא אחראי על
ענייני האוצר והפיתוח. הוא דואג שהחברה שהיא מעין חברה שיתופית תתפקד.
6. ספר אסתר פרק א
(א) וַיְהִי בִּימֵי
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע
וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה:
(ב) בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת
הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה:
(ג) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ
לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי
הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו:
(ד) בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עשֶׁר
כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוֹלָּתוֹ יָמִים רַבִּים
שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם:
(ה) וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים
הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה
לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן
הַמֶּלֶךְ:
(ו) חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת
אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ
מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת:
(ז) וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב
וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ:
(ח) וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין
אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשֹוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ
וָאִישׁ:
. 7. ספר שמואל א פרק טו
(יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה
קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:
(טו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל
מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לה' אֱלֹקֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר
הֶחֱרַמְנוּ:
(טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל
שָׁאוּל הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלַי הַלָּיְלָה
וַיֹּאמֶרו {וַיֹּאמֶר} לוֹ דַּבֵּר:
(יז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא
אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ ה'
לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:
(יח) וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהֹוָה בְּדָרֶךְ
וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד
כַּלּוֹתָם אֹתָם:
(יט) וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ
בְּקוֹל ה' וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה':
8. ספר במדבר פרק כז
(טז) יִפְקֹד ה' אֱלֹקי הָרוּחֹת
לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:
(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם
וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם
רֹעֶה:
.
(9. מדרש רבה שמות פרשה ב פסקה ב
ובמה הוא בוחנו במרעה צאן בדק
לדוד בצאן ומצאו רועה יפה שנא' (תהלים עח) ויקחהו ממכלאות צאן מהו ממכלאות צאן כמו
(בראשית ח) ויכלא הגשם היה מונע הגדולים מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות כדי
שירעו עשב הרך ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית ואח"כ מוציא
הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה אמר הקב"ה מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי
כחו יבא וירעה בעמי הה"ד (תהלים עח) מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ואף משה
לא בחנו הקב"ה אלא בצאן אמרו רבותינו כשהיה מרע"ה רועה צאנו של יתרו
במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסות כיון שהגיע לחסות נזדמנה לו בריכה של
מים ועמד הגדי לשתות כיון שהגיע משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא
עיף אתה הרכיבו על כתיפו והיה מהלך אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר
ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל הוי ומשה היה רועה:
10. ספר במדבר פרק כז
(טו) וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה'
לֵאמֹר:
(טז) יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי
הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:
(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם
וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה
עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין
לָהֶם רֹעֶה:
(יח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח
לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:
(יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ
לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ
לְעֵינֵיהֶם:
(כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו
לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר
הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו
יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה:
11. מדרש תנחומא פנחס פרק יא
"...יתמנה שיודע להלוך עם
כל אחד ואחד מהם לפי דעתו..".
12. מדרש רבה שמות פרשה ז
פסקה ג
(ג) ויצום אל בני ישראל וגו'
א"ל הקב"ה בני סרבנים הן רגזנין הן טרחנין הן ע"מ כן תהיו מקבלין
עליכם שיהיו מקללין אתכם שיהיו מסקלין אתכם באבנים
13. ספר שמות פרק טז
(ו) וַיֹּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרֹן
אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
(ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת
כְּבוֹדה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה' וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּונוּ {תַלִּינוּ} עָלֵינוּ:
14. ספר תהילים פרק כב
(ז) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא
אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עם
15. ספר דברים פרק יז
(יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל
כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר
מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:
(יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא
בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת
כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשׂתָם:
(כ) לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ
מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ
יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל:
16. רמב"ם יד החזקה -
הלכות מלכים פרק ג
(둘)
בעת שישב המלך על כסא מלכותו
כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו ...כותב שני ספרי תורה אחד
מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל והשני לא יזוז מלפניו אלא בעת שיכנס לבית הכסא או לבית המרחץ או למקום שאין
ראוי לקריאה יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא עמו מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:
17. תלמוד בבלי מסכת ברכות
דף ג/ב
כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח
צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר כיון
שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין
פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור
מתמלא מחוליתו אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד מיד יועצים באחיתופל ונמלכין
בסנהדרין ושואלין באורים ותומים אמר רב יוסף מאי קרא (דכתיב) ואחרי אחיתופל בניהו
בן יהוידע [יהוידע בן בניהו] ואביתר ושר צבא למלך יואב אחיתופל זה יועץ
18. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד/א
כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא
רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה
אקום להודות לך ואידך כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לא חסיד אני
שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר
ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר
לו מפיבשת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה טמאתי ולא בושתי
שאלה 7. בימינו הרוצה להיות מנהיג , מחפש תפקיד
מפרנס ברווח. הוא זקוק לכסף
וליחצנים אטובים. הוא זקוק לבמה ולנאום הבטחות. הוא כמובן מראה את החסרונות של
היריב.
19. ספר שמואל ב פרק ה
(א) וַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי
יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר הִנְנוּ עַצְמְךָ
וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ:
(ב) גַּם אֶתְמוֹל גַּם
שִׁלְשׁוֹם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה הָיִיתָה ַמּוֹצִיא
{הַמּוֹצִיא} וְהַמֵּבִי {וְהַמֵּבִיא} אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר ה' לְךָ אַתָּה
תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל:
(ג) וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי
יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית
בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי ה' וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:
20.. ספר דברי הימים א פרק כא
(טז) וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת
עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם
וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם וַיִּפֹּל דָּוִיד
וְהַזְּקֵנִים מְכֻסִּים בַּשַּׂקִּים עַל פְּנֵיהֶם:
(יז) וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל
הָאֱלֹקִים הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם וַאֲנִי הוּא אֲשֶׁר
חָטָאתִי וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ יְהֹוָה אֱלֹהַי תְּהִי
נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי וּבְעַמְּךָ לֹא לְמַגֵּפָה:
21. רמב"ם יד החזקה - הלכות מלכים פרק יא
(ד) ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה
בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה
ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח