בס"ד
מקורות ביהדות
בעניין חופש הביטוי –
יאיר הילר , מכללת "חמדת הדרום".
הקדמה
העידן המודרני מצטיין בכך שמודגש בו החרות של האדם של הפרט כערך יסוד. יש חוקי יסוד
בכנסת וזהו ערך יסוד.
חלק מחרות
זו באה לידי ביטוי במוסכמה של חופש הביטוי. יש לי פה וזכותי להביע בו כל מה
שאחפוץ.
כדי לעמוד עד כמה נתפס עניין זה כעקרוני נביא את הסיפור
הבא. לקוח מאינטרנט DAAT.AC.IL
אחת הדמויות המופלאות של גבורה יהודית בדורנו היתה
ונשארה חנה סנש ועוד צנחניות שיצאו אל אירופה הכבושה כדי להציל יהודים. משימתם לא
צלחה והן הוצאו להורג באכזריות.
לפני כשנה הוצג מחזה שקרי על חנה סנש ,בה מתואר שבגדה בחברותיה וכו'.
הוגש בג"ץ נגד המפיקים. היתה דרישה להשמיט קטעים מסויימים. הוכח שהיה שקר, אך השופט
המהולל אהרן ברק אמר שאמנם יש כאן שקר אך עקרון חופש הביטוי –גובר. וכן עקרון זכות הציבור לדעת . כלומר עקרון זה הוא
מקודש ובשמו מותר לשקר, וכמובן ללכלך על אנשים ולהכפישם.[על כך בהרחבה בדפים
המצורפים שנלקחו מן האינטרנט]
כמו כן עתה , חשוון תשס"א נכתב על נצרים כתב שיטנה
משחיר מאוד את כל התושבים ואף את החיילים]
האם זה יהודי? האם יש ערך כזה? התשובה
לענ"ד שלילית
כל דבר כל כח יש מקום להגבילו . כל דבר טוב יש לו קוים אדומים.
ננסה להבין מה עומד מאחורי הגישה הזו ומה מונח בה? הרי המוסר
האנושי ההומני לא מאפשר לי לתת
אגרוף לכל עובר ושב. אין לי היתר להזיק.
א"כ מדוע לדבר כן? כי בעינים לא ניכר נזק אם אני מדבר על יו לפחות לא
נזק מיידי כמו אגרוף.
יש הרחבה ו"קידוש " של מושג חופש הביטוי וכן את המושג
"זכות הציבור לדעת" על חשבון "צנעת הפרט". כדאי להביא את
המילים של השיר "עתונאי קטן שלי" של אריק איינשטיין.
יש לעשות סדר ופרופורציה בערכים .
ננסה חעמוד על הדיבור ולהבין את עוצמתו.
יחודו של האדם בכוח הדיבור שלו
ויִּיצֶר ד' אֱלֹקִים אֶת
הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי
הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיה
זה יחודו זה מה שמגדיר אותו.האדם בטבעו מדיני היינו יצור
חברתי. הוא לא נועד להיות רובינסון קרוזו.
וכח זה מאפשר לו לעשות דברם נפלאים.
הפה הינו איבר ,שאין לו פחות
אנרגיה לעומת שאר האיברים, אלא הרבה יותר אנרגיה והשפעה. כל האיברים פועלים בגלוי
הוא פועל גם בסתר."מילים הורגות". ילד שסובל עלבון בכיתה או במחלקה בצבא
עלול לשלוח יד בנפשו.
לא לחינם אמרו לנו חז"ל שבכוונה
רבש"ע הניח את הלשון בתוך שתי מערכות בלימה אך לפעמים אין זה עוזר.
תלמוד
בבלי מסכת ערכין דף טו/ב
אמר רבי יוחנן משום
רבי יוסי בן זימרא מאי דכתיב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה אמר לו הקדוש ברוך
הוא ללשון כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים
ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר מה יתן לך ומה יוסיף לך
לשון רמיה
רש"י
ערכין דף טו/ב
של עצם - שינים:
מה
יתן לך ומה יוסיף לך - עוד הקדוש ברוך הוא שמירה שלא תספר לשון הרע:
ישנן מצוות רבות הקשורות
לדיבור באופן חיובי ושלילי.
כך הודיה לה' היא ערך יסוד בחינוך אדם פתוח
ומבין.
2. ספר דברים פרק ח
(י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת
יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לך
3. ספר דברים פרק כו
(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה'
אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:
(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלקיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ
בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ
שָׁם:
(ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה'
(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית
פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' .
הכרת הטוב היא ערך יסוד ולא לחינם זו התפילה
הפותחת את יומו של היהודי.
כל התפילה היא
עבודה שבלב שנעשית ע"י הפה והרגש. לא במחשבה בלבד
(4) מדרש תנחומא בשלח פרק ט
ואומר אל תיראי תולעת יעקב (ישעיה סא) למה נמשלו ישראל
לתולעת לומר לך מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו והוא רך ומכה את הקשה כך
אין להם לישראל אלא תפלה
ויש מצוות של זהירות בפה
ושימת קווים אדומים למה שיוצא ממנו.
אין אנו מקפידים רק על מה שנכנס[ מזון כשר] אלא גם על מה שיוצא.
הפה הינו איבר לא פחות בעל כח מכל איבר אחר.
לכן יש מקום לזהירות. "מילים הורגות" כותב אריק איינשטיין בשירו
"עתונאי קטן שלי".
5. תלמוד בבלי מסכת ערכין דף
טו/א
א"ר אלעזר בן פרטא בוא
וראה כמה גדול כח של לשון הרע. מנלן [מניין לנו]? ממרגלים. ומה המוציא שם רע על
עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה.
6. תלמוד בבלי מסכת שבת דף
נו/ב
אמר רב יהודה אמר רב אילמלי
לא קיבל דוד לשון הרע ,לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו
מארצנו:
וכן הצורך
לומר לשון נקיה ועד כמה יש להשתדל לומר לשון נקיה.
פה נקי
7. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ג/א
אמר רבי יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו
שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן
הבהמה אשר איננה טהרה
וכן לא יקלל אלא רק יברך
ודאי כואב לי על כך שיש רבנים שמקללים, כלפי
יהודי זה חמור מאוד.זה לגיטימי כלפי
רוצח כמו היטלר או עראפת אך לא כלפי יהודי. כך מצינו "שחיק טמיא".פינו
צריך להיות מלא ברכה. "והיה ברכה".
8. ספר החינוך - מצוה רלא
לא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה:
שלא לקלל אחד מישראל, בין איש בין אשה, ואף על
פי שאינו שומע הקללה
אף על פי שאין בנו כח לדעת באיזה ענין תנוח
הקללה במקולל ואי זה כח בדבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששין
לקללות, בין ישראל בין שאר האומות, ויאמרו שקללת בני אדם, גם קללת הדיוט תעשה רושם
במקולל ותדביק בו המארה והצער. ואחר דעתנו דבר זה מפי הבריות, נאמר כי משרשי
המצוה, שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה. וכעין ענין
זה אמרו זכרונם לברכה [מועד קטן י"ח ע"א] ברית כרותה לשפתים, כלומר שיש
כח בדברי פי אדם:
ואפשר לנו לומר לפי עניות דעתנו, כי בהיות הנפש המדברת
שבאדם חלק עליוני, וכמו שכתוב [בראשית ב', ז'] ויפח באפיו נשמת חיים, ותרגם
אונקלוס לרוח ממללא, נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה, ועל כן ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש
האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים, ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו
עליו, וזה דבר ידוע ומפורסם בין יודעי דעת ומביני מדע.
[ יש מקום כאן לשאול. האם את גוי מותר לקלל? האם לא ראוי
לא ללכלך כלל את הפה בשום מצב?והסברתי שגדולי ישראל כמו דוד בתהלים מבקשים פורענות
מן הגויים הרשעים. אל נקמות הופיע. זו תפילה לה' שיפרע מהם כמו שברכה היא תפילה לטוב. בחינוך יש מקום ליחס כפול
דיאלקטי של מצבים שונים ולא שחור לבן. יש לחנך לרחמנות אך לא בכל מצב. יש חמלה
שהיא לא במקומה ומביאה לאכזריות. אם אני רואה "רודף" עלי להורגו וזו
רחמנות. לכן מפני שאוהבי ה' שונאים את הרע מתוך שהם אוהבים את הטוב לכן הם מקללים
את הרשע ומצפים לאובדנו]
יש השלכות חמורות לקלקול הדיבור. יש עונש
חמור.
9. ספר דברים פרק כג
(י) כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ
וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע:
(טו)
כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ
לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא
יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ:
10. מדרש רבה ויקרא פרשה כד פסקה ז
והיה
מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ערות דבור ר' שמואל בר נחמן אמר זה נבול הפה
(11) תלמוד בבלי מסכת שבת דף
לג/א
בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי
שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין שנאמר על כן על בחוריו לא
ישמח ה' ואת יתומיו [ואת אלמנותיו]
לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה
זהירות בדיבור- יש לדיבור כוח
לחיוב
(12) תלמוד בבלי מסכת מועד
קטן דף יח/א
ים דאמר רבי יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר
אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם
ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו
לשלילה
[להיזהר לא להוציא על עצמו מילים שליליות כמו
"אם ידרוס אותי וכו". כי ברית כרותה
(1)
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יט/א
תנא משמיה דרבי
יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן ואמר רב יוסף מאי קראה שנאמר כמעט כסדום היינו
מאי אהדר להו נביא שמעו דבר ה' קציני סדום:
(13. מדרש תנחומא קרח פרק ו
ישלח משה לקרא לדתן ולאבירם אף הם עמדו ברשען ולא נזדקקו
להשיבו ויאמרו לא נעלה הכשילם פיהם לרשעים וברית כרותה לשפתים שמתו כבר וירדו
לשאול שנאמר וירדו הם וכל אשר להם
אמר רבי יצחק מאי דכתיב "האמנם
אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם". מה אומנותו של אדם בעולם הזה ?
ישים עצמו כאלם . יכול אף לדברי
תורה?
תלמוד לומר "צדק תדברון". יכול יגיס דעתו? ת"ל "מישרים תשפטו בני אדם".
[מקור זה מבאר שהשתיקה אינה
ערך מוחלט אלא לנתב את השיח והדיבור לדברים של ערך [תורה] ולא הבל או גאווה].
דרש רבי יהודה איש כפר גבוריא,
ואמרי לה איש כפר גבור חיל: " מאי דכתיב "לך דומיה תהלה"? סמא דכולה משתוקא. [האוצר היקר מן הכל- השתיקה]
כי אתא רב דימי אמר:" אמרי במערבא [פתגם ארץ ישראלי] "מלה
בסלע , משתוקא בתרין:"
רש"י מגילה דף יח/א : מלה בסלע
משתוקא בתרין - אם תרצה לקנות הדבור בסלע, תקנה השתיקה בשתים:
16. ספר משלי פרק יג
(ג) נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק
שְׂפָתָיו מְחִתָּה לו.
17. רלב"ג על משלי פרק
יג פסוק ג
נוצר - מי
שהוא נוצר פיו ושומר אותו מלדבר הוא
שומר נפשו מכמה רעות וצרות כי הדבור סבה
פעמים רבות להגעת הרעות ולא ידע האדם איך ינצל מהם בשלימות אם לא בשתיקה ומי שהוא פותח שפתיו לדבר
במה שאפשר לו להשמט ממנו יגרום לעצמו פעמים רבות שבירה וחתת:
איפוק בעת כעס
18. תלמוד בבלי מסכת חולין
דף פט/א
אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את
עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה.
19. משנה מסכת אבות פרק א
(יז) שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי
גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה.
רע"ב על מסכת אבות פרק
א משנה יז
(יז) ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה - מי ששומע חרפתו
ושותק:
דיבור נחשב למעשה , ודיבור שלילי יכול גם
להרוג
20. תלמוד בבלי מסכת ערכין
דף טו/ב
במערבא אמרי [פתגם ארץ ישראלי]לשון תליתאי קטיל תליתאי,[הורגת
שלשה] הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו .
א"ר חמא ברבי חנינא מאי דכתיב "מות
וחיים ביד לשון"? וכי יש יד
ללשון ?לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה.
רש"י ערכין דף טו/ב
לישנא תליתאי - זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין
אדם לחבירו לגלות לו סוד:
לאומרו - לרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השנים
הורגין זה את זה והורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו:
צנעת הפרט היא ערך נשגב
21. ספר במדבר פרק כד [נבואת בלעם]
(ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ
יִשְׂרָאל
22. תלמוד בבלי מסכת בבא
בתרא דף ס/א
משנה
:לא יפתח אדם לחצר השותפין ,פתח כנגד פתח ,וחלון כנגד חלון. היה קטן לא יעשנו גדול
,אחד לא יעשנו שנים.
אבל פותח
הוא לרה"ר ,פתח כנגד פתח ,וחלון כנגד חלון. היה קטן עושה אותו גדול, ואחד
עושה אותו שנים:
גמרא מנהני
מילי[ מה המקור לדברי המשנה]? א"ר יוחנן :דאמר קרא :"וישא בלעם את עיניו
וירא את ישראל שוכן לשבטיו " מה ראה ?ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה,
אמר ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה:
איסור הלבנת פנים ברבים
23. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג/ב
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי :"נוח לו
לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים."
אמירת בקורת בצנעה
אומרים שהעיתונות היא כלב השמירה של
הדמוקרטיה. יש בזה אמת . אך יש דרכים והלכות מה אומרים ואיך אומרים ובאיזה פורום.
איזה כלב הוא זה רוט-ויילר או משהו אדיב ועדין יותר.
24. רמב"ם יד החזקה -
הלכות דעות פרק ו
(ז) הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו
למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך המוכיח
את חבירו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו
לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי
העולם הבא
כמה רחוקים חז"ל מתרבות הרייטינג של היום. כמה
נפלאים הדברים לעומת התכניות כמו משאל חם שכל עניינו לנגח ולעשות אקשן ולראות דם,
ללא הבאת תועלת כל שהיא.
כמה אדם הוא המדבר כל דבריו בנחת ובכבוד וכמה חיה הוא
הטורף את חברו במילים.
[כמו כן סיכום מאמר של הרב קורנגוט בספרו אור יחזקאל
עמוד 344-345]
בדף המצורף
על הרב קוק שרוצה שתקום ספרות שתהיה טהורה. לא בקשת הסקופ מול עיניה אלא
בקשת הטוב ורצון להביאו. לכן אפשר לומר בקורת אך כראוי. יש הכותבים כי רוצים להיות
"בסט סלר" וזו כל כוונתם. על כך כתב הרב שיש דברים שביעורם היא תקנתם
ולא ראוי שיופיעו כלל אין הם מעשירים את אוצרות האומה אלא את הזבל הרוחני השלילי.
לא כל ספר בעברית ראוי הוא להיקרא ספרות עברית. גם הזבל המגונה של דן בן אמוץ היו
בעברית.
התייחסות פוליטית.
יש הרגשה מאוד כבדה המבוססת על הרבה הוכחות שאין באמת
חופש ביטוי פוליטי בישראל. זו זכות של מחנה אחד בלבד , השמאל החילוני, אך ביחס
לאחרים הימין והדתיים יש סתימת פיות מתמשכת. עוד לא הגענו לדמוקרטיה של אמת. של
סובלנות אמיתית.
מקורות
ביהדות בעניין חופש הביטוי
הקדמה
יחודו של האדם בכוח הדיבור שלו
ויִּיצֶר ד' אֱלֹקִים אֶת
הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי
הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיה
זה יחודו זה מה שמגדיר אותו..האדם בטבעו מדיני היינו
יצור חברתי. הוא לא נועד להיות רובינסון קרוזו.
וכח זה מאפשר לו לעשות דברם נפלאים.
ישנן מצוות רבות הקשורות
לדיבור באופן חיובי ושלילי.
כך הודיה לה' היא ערך יסוד בחינוך אדם פתוח
ומבין.
2. ספר דברים פרק ח
(י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת
יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לך
3. ספר דברים פרק כו
(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה'
אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:
(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלקיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ
בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ
שָׁם:
(ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה'
(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית
פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' .
כל התפילה היא
עבודה שבלב שנעשית ע"י הפה והרגש. לא במחשבה בלבד
(4) מדרש תנחומא בשלח פרק ט
ואומר אל תיראי תולעת יעקב (ישעיה סא) למה נמשלו ישראל
לתולעת לומר לך מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו והוא רך ומכה את הקשה כך
אין להם לישראל אלא תפלה
ויש מצוות של זהירות בפה
ושימת קווים אדומים למה שיוצא ממנו.
אין אנו מקפידים רק על מה שנכנס[ מזון כשר] אלא גם על מה שיוצא.
5. תלמוד בבלי מסכת ערכין דף
טו/א
א"ר אלעזר בן פרטא בוא
וראה כמה גדול כח של לשון הרע. מנלן [מניין לנו]? ממרגלים. ומה המוציא שם רע על
עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה.
6. תלמוד בבלי מסכת שבת דף
נו/ב
אמר רב יהודה אמר רב אילמלי
לא קיבל דוד לשון הרע ,לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו
מארצנו:
וכן הצורך
לומר לשון נקיה ועד כמה יש להשתדל לומר לשון נקיה.
פה נקי
7. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ג/א
אמר רבי יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו
שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן
הבהמה אשר איננה טהרה
וכן לא יקלל אלא רק יברך
8. ספר החינוך - מצוה רלא
לא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה:
שלא לקלל אחד מישראל, בין איש בין אשה, ואף על
פי שאינו שומע הקללה
אף על פי שאין בנו כח לדעת באיזה ענין תנוח
הקללה במקולל ואי זה כח בדבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששין
לקללות, בין ישראל בין שאר האומות, ויאמרו שקללת בני אדם, גם קללת הדיוט תעשה רושם
במקולל ותדביק בו המארה והצער. ואחר דעתנו דבר זה מפי הבריות, נאמר כי משרשי
המצוה, שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה. וכעין ענין
זה אמרו זכרונם לברכה [מועד קטן י"ח ע"א] ברית כרותה לשפתים, כלומר שיש
כח בדברי פי אדם:
ואפשר לנו לומר לפי עניות דעתנו, כי בהיות הנפש המדברת
שבאדם חלק עליוני, וכמו שכתוב [בראשית ב', ז'] ויפח באפיו נשמת חיים, ותרגם
אונקלוס לרוח ממללא, נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה, ועל כן ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש
האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים, ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו
עליו, וזה דבר ידוע ומפורסם בין יודעי דעת ומביני מדע.
יש השלכות חמורות לקלקול הדיבור. יש עונש
חמור.
9. ספר דברים פרק כג
(י) כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ
וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע:
(טו)
כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ
לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא
יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ:
10. מדרש רבה ויקרא פרשה כד פסקה ז
והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ערות דבור ר' שמואל בר
נחמן אמר זה נבול הפה
(11) תלמוד בבלי מסכת שבת דף
לג/א
בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי
שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין שנאמר על כן על בחוריו לא
ישמח ה' ואת יתומיו [ואת אלמנותיו]
לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה
זהירות בדיבור- יש לדיבור כוח
לחיוב
(12) תלמוד בבלי מסכת מועד
קטן דף יח/א
ים דאמר רבי יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר
אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם
ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו
לשלילה
(13. מדרש תנחומא קרח פרק ו
ישלח משה לקרא לדתן ולאבירם אף הם עמדו ברשען ולא נזדקקו
להשיבו ויאמרו לא נעלה הכשילם פיהם לרשעים וברית כרותה לשפתים שמתו כבר וירדו
לשאול שנאמר וירדו הם וכל אשר להם
אמר רבי יצחק מאי דכתיב "האמנם
אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם". מה אומנותו של אדם בעולם הזה
ישים עצמו כאלם . יכול אף לדברי
תורה?
תלמוד לומר "צדק תדברון". יכול יגיס דעתו? ת"ל "מישרים תשפטו בני אדם".
דרש רבי יהודה איש כפר
גבוריא, ואמרי לה איש כפר גבור חיל: " מאי דכתיב "לך דומיה תהלה"? סמא דכולה משתוקא. [האוצר היקר מן הכל- השתיקה]
כי אתא רב דימי אמר:" אמרי במערבא [פתגם ארץ ישראלי] "מלה
בסלע , משתוקא בתרין:"
רש"י מגילה דף יח/א : מלה בסלע
משתוקא בתרין - אם תרצה לקנות הדבור בסלע, תקנה השתיקה בשתים:
16. ספר משלי פרק יג
(ג) נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק
שְׂפָתָיו מְחִתָּה לו.
17. רלב"ג על משלי פרק
יג פסוק ג
נוצר - מי
שהוא נוצר פיו ושומר אותו מלדבר הוא
שומר נפשו מכמה רעות וצרות כי הדבור סבה פעמים רבות להגעת הרעות ולא ידע האדם איך
ינצל מהם בשלימות אם לא בשתיקה ומי שהוא פותח שפתיו לדבר במה שאפשר לו להשמט ממנו
יגרום לעצמו פעמים רבות שבירה וחתת:
איפוק בעת כעס
18. תלמוד בבלי מסכת חולין
דף פט/א
אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את
עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה.
19. משנה מסכת אבות פרק א
(יז) שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי
גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה.
רע"ב על מסכת אבות פרק
א משנה יז
(יז) ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה - מי ששומע חרפתו
ושותק:
דיבור נחשב למעשה , ודיבור שלילי יכול גם
להרוג
20. תלמוד בבלי מסכת ערכין
דף טו/ב
במערבא אמרי [פתגם ארץ ישראלי]לשון תליתאי קטיל תליתאי,[הורגת
שלשה] הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו .
א"ר חמא ברבי חנינא מאי דכתיב "מות
וחיים ביד לשון"? וכי יש יד
ללשון ?לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה.
רש"י ערכין דף טו/ב
לישנא תליתאי - זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין
אדם לחבירו לגלות לו סוד:
לאומרו - לרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השנים
הורגין זה את זה והורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו:
צנעת הפרט היא ערך נשגב
21. ספר במדבר פרק כד [נבואת בלעם]
(ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ
יִשְׂרָאל
22. תלמוד בבלי מסכת בבא
בתרא דף ס/א
משנה
:לא יפתח אדם לחצר השותפין ,פתח כנגד פתח ,וחלון כנגד חלון. היה קטן לא יעשנו גדול
,אחד לא יעשנו שנים.
אבל פותח
הוא לרה"ר ,פתח כנגד פתח ,וחלון כנגד חלון. היה קטן עושה אותו גדול, ואחד
עושה אותו שנים:
גמרא מנהני
מילי[ מה המקור לדברי המשנה]? א"ר יוחנן :דאמר קרא :"וישא בלעם את עיניו
וירא את ישראל שוכן לשבטיו " מה ראה ?ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה,
אמר ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה:
איסור הלבנת פנים ברבים
23. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג/ב
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי :"נוח לו
לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים."
אמירת בקורת בצנעה
24. רמב"ם יד החזקה -
הלכות דעות פרק ו
(ז) הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו
למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך המוכיח
את חבירו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו
לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי
העולם הבא